אחד האספקטים של משבר האקלים שאנחנו חיים בו הוא עליית הטמפ' אשר גורמת בין השאר להמסת הקרחונים בקטבים. הקרחונים אוצרים בתוכם סכנות לבני האדם. ההמסה שלהם תעלה את פני הים ותציף את החופים וחלקי היבשה שבהם חיים היום מיליוני אנשים. מעבר לכך, קיימת הסכנה שישתחרר גז המתאן הכלוא בתוכם הישר לאטמוספירה. למתאן יש השפעה פי 20 מפחמן דו-חמצני שמוסיף לאפקט החממה.
זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות המעידות על כך שהגענו אל פי התהום. כיום בכל רגע נתון ובכל מקום על פני כדוה"א מתרחשים אירועים המסכנים אנשים ואת היכולת שלנו לחיות ביציבות ובשקט. נוסיף לכך את המצב החברתי הסוער בכל רחבי העולם: גלי ההגירה, וירוס הקורונה, מדבור, סופות הוריקן הרסניות וכדומה. משבר האקלים הוא כבר לא ויכוח תיאורטי אלא מציאות חיינו והצורך להבין מה קורה סביבנו והאם יש דרך לשפר את מצבנו הוא אקוטי.
מדוע המצב ממשיך להחמיר? האם הניסיונות לא מספיקים או אולי אין הבנה נכונה של המשבר ולכן הטיפול לא נכון. דוגמא מסקרנת ראינו כאשר הקורונה פרצה לראשונה לחיינו ואנשים בכל רחבי העולם נכנסו לסגר. הכלכלה כמעט ונעצרה. הייצור, מפעלי הענק, והמסחר שבתו ומתוך כך, תופעות טבעיות יוצאות דופן החלו להתרחש – נהרות מזוהמים החלו לנקות את עצמם כמו נהר הגנגס בהודו., זיהום האוויר בכל כדוה"א ירד משמעותית, בעלי החיים יצאו ממחבואם ואפילו מינים שחשבנו שנכחדו הופיעו שוב.
הדבר המוזר בכל זה היה שהטבע עשה זאת בעצמו. לבד. כלומר מכך עלינו להסיק שלטבע אכן יש יכולת לתקן ולרפא את עצמו. הנזקים האנושיים כנראה הפיכים וכל זה קשור להתנהלות האנושית שלנו.
חוכמת הקבלה מסבירה שהטבע הוא מערכת אינטגרלית סגורה שבה כל רמות הקיום – דומם, צומח, חי – שלובות בהדדיות מוחלטת. הרמה היחידה שלא עושה זאת היא רמת האנושות. משבר האקלים הוא תוצאה ישירה של מצב האנושות. היחס של האנושות לטבע ולסביבה ויותר מכך היחס של האנשים זה לזה – המחשבות, הרצונות והמעשים שלנו אחד כלפי השני. השריפות, הסערות, הקורונה וכל השאר – כולם ביטויים לשנאה ולרוע ביחסים בין בני האדם. מצער ביותר אבל גם מעורר תקווה כיוון שאם אנחנו אחראים לקלקול זה אומר שאנחנו יכולים להיות אחראים לתיקון. ההחלטה בידינו.