למה אנחנו כל הזמן עסוקים לאן לטוס, איפה לאכול, מה לקנות, מה להזמין מהאינטרנט?
לפני הקורונה היה נהוג לטוס פעם או פעמיים לפחות בשנה לחוץ לארץ, להצטלם ליד אתר תיירות, להספיק לאכול בכמה מסעדות ידועות, ולעשות קניות בחנויות המוכרות. אני אישיתי התחלתי אפילו לחפש דירות למכירה בגרמניה בתור עורך דין התחדשות עירונית. הייתה עוד תופעה נפוצה בימי טרום קורונה, עישון סמים. היום מסתבר שהקורונה, כפי שצמצמה את תופעת הטיסות לחו"ל, ההנאות והבילויים, כך הרחיבה את תופעת משתמשי המריחואנה. הרבה אנשים שעישנו סמים, גראס, כדי למלא את עצמם, עושים זאת ביתר עוז היום.
בעידן שלנו המודרני המאוחר, יש מרדף אינסופי אחר תענוגות, אם זה אוכל, כושר, ראוותנות וכולי. המושג שלנו לגבי מהן תענוגות השתנה מאוד מאז שהפכנו לווירטואליים. אפשר לעוות את המציאות בעזרת מניפולציה על המידע שאני בוחר לספק. ברשתות החברתיות כל אחד מפרסם את מה שהצליח לו, שעשה לו טוב, ולא את הדברים הרעים. כך הוא גורם לכולם לקנא על החוויות הכביכול חיוביות שעבר, על העוגה שאכל, על המלון בו ישן ועוד ועוד. בעצם בעידן שלנו אתה יכול לקנא בכל אחד ואחד מהפלנטה ולא רק בשכנים שלך. יש לנו יותר זמן פנוי, כי זמן וירטואלי הוא צפוף יותר, זמין יותר. אנחנו חושבים במה למלא את עצמנו כי יש לנו מכונות כביסה, שואב אבק רובוטי ועוד דברים שנותנים לנו יותר זמן פנוי למחשבות, אנחנו לא עסוקים כל היום בהישרדות היומיומית. גם הרצון להביא ילדים לעולם, למשל באירופה, קטן, כבר לא כל כך רוצים להביא ילדים ויותר מתרכזים באני וההנאות שלי. להביא ילד נחשב שאתה כביכול הורג את עצמך ומקדיש את חייך עבור הילד.באירופה התרבות של אני קודם תפסה את עיקר המקום, והם חושבים איך הם יכולים למלאות את עצמם לא על ידי להעניק למישהו אחר. הבעיה בטבע שלנו שאם אנחנו נקבל משהו, למשל מאה שקלים, מיד הטבע שלנו ירצה מאתיים, ואם נקבל את המאתיים, הטבע שלנו ירצה ארבע מאות. אנחנו בעצם אף פעם לא נהיה מרוצים מקבלה באופן ישיר כזה. יש לזה פתרון. האדם יכול להגיע להיות מרוצה כאשר הוא עסוק בקבלה שנובעת מתוך נתינה לאחר. אולי בעצם אנחנו צריכים לשנות את מרכז החשיבה שלנו מלמלא את עצמנו לרצון למלא את האחר. אולי בעצם, הכלל העתיק, שמסכם את התורה כולה, ואהבת לרעך כמוך, הוא המפתח לאושר האמיתי, והוא רלוונטי מתמיד.