חריגה בבנייה הוגדרה עוד בשנת 53 ובתיקון מס' 43 כשימוש חורג בקרקע או בבניין כאשר השימוש שנעשה בהם הוא לא על פי ההיתרים, התוכניות או התקנות שאושרו לבעלי השטח או לאזור עצמו. אך הלכה למעשה ישנם שני מקרים די שכיחים הגורמים למצב של שימוש חורג במבנה, כאשר הראשון מביניהם הוא כאשר בעל הנכס חורג מתוכנית בניין עיר ובכך הוא חורג מהמבנה ומהתוכנית המוגדרת לאותו אזור. המקרה השני הוא כאשר הוועדה המקומית/מחוזית מבצעים שינוי בתוכנית בניין עיר, שינוי אשר יכול להפוך נכס העומד בתוכנית לכזה החורג ממנה ולהיות בין לילה לחורג מבנה.
תנאים לאישור שימוש חורג
התנאים העיקריים לקבלת שימוש חורג עבור מבנה או נכס שאינו עומד תחת תוכנית בניין עיר או לשימוש המוגדר בתוכנית האזורית, הינם שהנכס או הבנייה לא תהווה חריגה בצורה משמעותית מהתוכנית המקורית או שלא תהיה שונה מהאופי שהוגדר לאזור. למשל אם אזור x הוגדר כאזור חקלאי, חריגה משמעותית בשימוש בשטח תהיה הקמת מפעל/בניין מגורים. עם זאת גם בנייה העלולה לשנות את אופי המקום, מלבד ייעודו המקורי, כמו למשל בנייה העוברת את קו בתים בשכונה y, תיחשב לחריגה משמעותית והסיכוי לקבל עבורה שימוש חורג במבנה יהיה קטן.
סוגי אישורים והדרך אליהם
היתר עבור שימוש חורג במבנה מתחלק ל2 סוגים, הראשון הוא לשימוש חורג מתוכנית בניין-עיר והוא יהיה מוגבל לתקופה שבין שנה עד חמש שנים. השני הוא היתר לשימוש חורג מהיתר, איננו בעל תוקף כזה או אחר ויכול להיות לא מוגבל בזמן. את הבקשה יגיש הבעלים של הנכס, אך מי שיערוך אותה יהיה בעל מקצוע כדוגמת: הנדסאי אדריכלות, מהנדס בניין, אדריכל, הנדסאי בניין. עם הגשה הבקשה יצטרך בעל הנכס "לחשוף" את השימוש בחריגות הבנייה, את מהות הבקשה ומדוע על בעל הנכס לקבל חריגה או היתר כזה או אחר. את הבקשה יש לפרסם לפני התכנסות הוועדה המקומית, אשר תבחן אמצעי בטיחות, גישות אל הנכס וכו, ובמידה ומחויב האזור שחרג בסכומים כאלו ואחרים כמו רמ"י, ישלם בעל הנכס במעמד הוועדה.