גם הנשמה שלנו רוצה לצאת לחופש. לפי חכמת הקבלה הנשמה שלנו גרה בתוך חומר שנקרא "רצון לקבל". בתוך הרצון לקבל הזה, היא חיה חיים לא ממש מספקים, היא מרגישה את עצמה מנותקת משאר הנשמות, חסרת אנרגיה וכוחות ומתקיימת בדוחק. בחג הסוכות הנשמה שלנו עוברת לגור באופן ארעי בתוך חומר שנקרא רצון להשפיע. בתוך הרצון להשפיע היא מתחילה להרגיש חיבור לשאר הנשמות, היא מקבלת כוחות ומתמלאת אור, שלום ואהבה. בכדי לצאת לחופש כל אחד ואחד מאיתנו צריך לבנות את הסוכה המיוחדת שלו. 

בניית הסוכה הפנימית הזו של הנשמה, היא תהליך. בכדי לבנות את הסוכה קודם כל צריך להבין את הטבע של החומר שנקרא רצון לקבל. זהו חומר שבתוכו חיה כרגע הנשמה שלנו. אפשר אפילו להגיד שהנשמה היא אסירה בתוך המקום הזה. היא לא יכולה, לממש את מלוא הפוטנציאל שלה. הרצון לקבל הוא חומר מאוד מוגבל, לא מאפשר לנשמה להתפתח בצורה טובה בריאה ונכונה, הרצון לקבל משקיע אותנו ברדיפה אחרי דברים בעלי ערך נמוך כמו כסף, כבוד או ידע ומונע מאיתנו להשקיע בדברים ערכיים כמו ערבות הדדית, משמעות החיים, וחיבור בין כל הנשמות. כאשר אנחנו מגיעים למצב שבו הנשמה יוצאת מהשליטה של הרצון לקבל, ועוברת לחיות בתוך הרצון להשפיע אפשר להגיד שהנשמה עכשיו יצאה מבית הקבע שלה ומתארחת בסוכה. סוכה שכולה מלאה אור.

אירועים חריגים כמו שריפות ענק, הצפות או הוריקנים אימתניים הנוצרים מחמת שינויי אקלים קיצוניים, עלולים לשנות עולמו של אדם בשבריר שנייה. אוכלוסיות שלמות עלולות למצוא עצמן ללא בית, ללא מקורות מים נקיים או מקורות הזנה ופרנסה. אסונות אקלימיים יוצרים מצב של לחץ קיומי ודחק נפשי. במצב של מועקה נפשית מערכת החיסון אינה איתנה כברגיל, ובני אדם חשופים יותר לגורמים מחוללי מחלות.

בנוסף לכך משברים אקולוגיים משנים דמוגרפיות של הצומח, החי ושל המין האנושי. שינויי אקלים יכולים ליצור שינויים בתפוצת מחוללי מחלות או וקטורים מעבירי מחלות. כך למשל, מחלות המועברות על ידי יתושים תופצנה כעת באזורים נרחבים יותר בהן הטמפרטורה הגבוהה נוחה יותר להתרבות יתושים.

פגעי אקלים המערערים יציבותן של מערכות אקולוגיות מביאים לא אחת אף להגירת בני אדם, הלאה מאזורים שחונים שהפכו מדבר או מאזורי אסון אקולוגי. הגירה מסיבית מאזור מוכה אסון לאזור מוכה פחות עלולה לגרור אף היא תחלואה מחמת ריכוז אוכלוסין וערבוב אוכלוסין, כך שבני אדם שלא פיתחו תנגודת לסוג מסוים של מחלות יהיו חשופים לגורמי מחלה המועברים על ידי בני אדם עמם לא היו במגע קודם לכן. מובן מאליו שמחנות פליטים המוקמים פעמים רבות באזורי אסונות אקלימיים הם ערש לתחלואה בהעדר מקורות מים נקיים, היגיינה או מזון. 

על כל אלו יש להוסיף את ההתערערות הפוליטית של המשטרים כתוצאה מאסונות טבע. מספיק לבחון את ישראל ושכנותיה כדי להבין את החשיבות העצומה שיש למשאב אקולוגי כמו מים בגיבוש מדיניות, בהחלטות פוליטיות ואף ביציאה למלחמה. התערערות הסדר החברתי והפוליטי בעקבות אסון אקולוגי מגבירה את ההגירה ועלולה לחולל מלחמות העלולות, במעגל של היזון חוזר, לדלדל עוד יותר את המשאבים ולשחזר מצבי קיצון קיומיים דוגמת מחנות פליטים.

חד גדיא של ממש. השוחט שוחט לשור ששתה את המים שכיבו את האש ששרפה את המקל שהכה את הכלב שנשך את החתול שאכל את הגדי שאבא הביא בשני זוזים. ועליהם מלאך המוות ומעל כולם בורא עולם. 

אם נדע לרפא קשרי סיבה ומסובב בחוליה אחת של השרשרת נוכל אולי לרפא את כולן.

האם כל זה קורה באופן טבעי ולא קשור אלינו או שהאנושות היא חלק מהגורמים? המצב בעולם מחייב שנבדוק זאת מאחר והוויכוח הוא כבר לא תיאורטי, הוא בנפשנו. 

הטבע הוא מערכת אינטגרלית. הרמות – דומם, צומח וחי – שלובות, תלויות ומשפיעות אחת על השנייה ביחסים הדדיים מוחלטים. המחקר האנושי מחלק את הטבע לחלקים ולומד אותם בנפרד כמו בוטניקה, גיאוגרפיה, פיזיקה וכו' כי כך יותר קל ונוח, אבל למעשה הכל קשור אחד בשני ומהווה שלם אחד. בפועל הטבע כולל הכל ונכלל מהכל, כולל בני-האדם. אנחנו לא שליטים עליו ולא נפרדים ממנו וכל מה שקורה אתנו גם משפיע עליו. בהבדל מהותי אחד – אנחנו לא משרתים את הרמות האחרות אלא מנצלים אותן לטובתנו בלבד, ללא הדדיות. האנושות לא מבינה את היחסים בטבע ואף לא רוצה ומנסה לקחת בהם חלק חיובי אלא להשתמש בכולם לטובתה ולרוב בניצול והרס.

בוודאות לאנושות יש השפעה על המערכת. בוודאות ההשפעה היא שלילית. השאלה היא – במה?! מה בהתנהלותנו גורם או תורם לחוסר האיזון. התשובה הברורה היא מעשינו – הצריכה המוגזמת, התעשייה, הזיהום, ניצול המשאבים. בעולם נעשו ונעשים ניסיונות למתן את הפעילות כדי להפחית את הנזק אבל המצב לא משתפר. ההיפך. אם כן, מה עוד? אולי זה לא שורש הבעיה. 

בסגר הראשון של הקורונה ראינו תופעות מדהימות שקשה להבין. בחודשיים של סגר, הפעילות האנושית בעולם וגם האנשים בעצמם הורחקו מהמרחב והטבע התחיל לנקות את עצמו. נהרות מזוהמים כמו הגנגס ניקו את עצמם בעצמם, חיות בר הסתובבו בינינו ללא תוקפנות, ואפילו הופיעו מינים שחשבנו שנכחדו. כלומר לטבע אכן יש יכולת להירפא והיא אכן קשורה להתנהלות האנושית. 

חוכמת הקבלה מסבירה שטיב היחסים שלנו מול הטבע ובעיקר אחד מול השני הם הקובעים את המצב בעולם, בכל התחומים ובכל הרמות. כלומר, ככל שנתקרב אחד לשני בצורה חיובית המערכת תתאזן וככל שנתרחק ונתייחס לטבע ובעיקר אחד לשני בצורה שלילית – כעס, ניצול, רצון לנצח ולשלוט – אנחנו נוציא את כל המערכת מאיזון. זוהי המהות והשורש האמיתי – כל השריפות, הקורונה, האסונות, המשברים – כולם הם הביטוי לרוע שבינינו. בו בעת, בידינו שיטה והיכולת להפוך את כל התהליך לטובה. 

זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות המעידות על כך שהגענו אל פי התהום. כיום בכל רגע נתון ובכל מקום על פני כדוה"א מתרחשים אירועים המסכנים אנשים ואת היכולת שלנו לחיות ביציבות ובשקט. נוסיף לכך את המצב החברתי הסוער בכל רחבי העולם: גלי ההגירה, וירוס הקורונה, מדבור, סופות הוריקן הרסניות וכדומה. משבר האקלים הוא כבר לא ויכוח תיאורטי אלא מציאות חיינו והצורך להבין מה קורה סביבנו והאם יש דרך לשפר את מצבנו הוא אקוטי. 

מדוע המצב ממשיך להחמיר? האם הניסיונות לא מספיקים או אולי אין הבנה נכונה של המשבר ולכן הטיפול לא נכון. דוגמא מסקרנת ראינו כאשר הקורונה פרצה לראשונה לחיינו ואנשים בכל רחבי העולם נכנסו לסגר. הכלכלה כמעט ונעצרה. הייצור, מפעלי הענק, והמסחר שבתו ומתוך כך, תופעות טבעיות יוצאות דופן החלו להתרחש – נהרות מזוהמים החלו לנקות את עצמם כמו נהר הגנגס בהודו., זיהום האוויר בכל כדוה"א ירד משמעותית, בעלי החיים יצאו ממחבואם ואפילו מינים שחשבנו שנכחדו הופיעו שוב. 

הדבר המוזר בכל זה היה שהטבע עשה זאת בעצמו. לבד. כלומר מכך עלינו להסיק שלטבע אכן יש יכולת לתקן ולרפא את עצמו. הנזקים האנושיים כנראה הפיכים וכל זה קשור להתנהלות האנושית שלנו.

חוכמת הקבלה מסבירה שהטבע הוא מערכת אינטגרלית סגורה שבה כל רמות הקיום – דומם, צומח, חי – שלובות בהדדיות מוחלטת. הרמה היחידה שלא עושה זאת היא רמת האנושות. משבר האקלים הוא תוצאה ישירה של מצב האנושות. היחס של האנושות לטבע ולסביבה ויותר מכך היחס של האנשים זה לזה – המחשבות, הרצונות והמעשים שלנו אחד כלפי השני. השריפות, הסערות, הקורונה וכל השאר – כולם ביטויים לשנאה ולרוע ביחסים בין בני האדם. מצער ביותר אבל גם מעורר תקווה כיוון שאם אנחנו אחראים לקלקול זה אומר שאנחנו יכולים להיות אחראים לתיקון. ההחלטה בידינו.

כ-16 אחוזים מכלל גזי החממה הנפלטים לאוויר מקורם בכבשים ופרות. אם כל הפרות בעולם היו במדינה אחת, הן היו המדינה השלישית בפליטת גזי חממה. גידול הכבשים והפרות גם דורש אזורי מרעה ענקיים. בכדי לגדל את כמויות הבשר העצומות יש צורך בשטחים נרחבים. שטחים אלו באים על חשבונם של צמחים ובעלי חיים אחרים ויוצרים פגיעה קשה במערכת האקולוגית. כשאנחנו אוכלים סטייק טעים אנחנו לא חושבים בכלל על הנזק העצום שנגרם לכדור הארץ ולאטמוספירה בכדי שהסטייק הזה ינחת בחדווה על הצלחת שלנו. 

מסתבר אבל שזה לא לגמרי נכון, ב-10 השנים האחרונות יש ירידה משמעותית בצריכת בשר בכל העולם. אנחנו מבינים היום, יותר מתמיד, שכדור הארץ לא יכול להמשיך לשלם את המחיר של גידול בשר. כדור הארץ לא פראייר, הוא מגיב בצורה קשה וממש לא אכפת לו מי בדיוק אשם, מי צורך יותר או מי צורך פחות. הוא מתחמם ומשנה את פני החקלאות לבלי הכר. כבר עכשיו, אזורים רבים שהיו פוריים הופכים למדבר ובאזורים אחרים ישנה ירידה משמעותית בייצור בעקבות חוסר כדאיות כלכלית. 

תעשיית תחליפי הבשר נמצאת בעלייה מתמדת. החל מתחליפי סויה ועד לבשר שמודפס במדפסת תלת מימד. זו אחת התעשיות המבטיחות ביותר. אמנם עדיין עלויות הייצור יקרות והטעם והמרקם עוד לא ממש שם, אבל לפי קצב הפיתוח המהיר לא יעבור זמן רב וכולנו נתחיל לצרוך יותר ויותר תחליפי בשר. השאלה היא לא אם זה יקרה אלא מתי. נכנסו כבר לעידן חדש בצריכת בשר.  

סטייק מישהו?

השאלה הבוערת שצריכה להישאל על ידי כל אחד והאנושות כולה – מה הטבע רוצה מאיתנו? מה הוא רוצה להגיד לנו בכל האירועים האלו? ובכן עקרונית, המסר נראה ברור – אתם, לא רצויים פה על כדוה"א  ואני עומד לטפל בכם אחת ולתמיד.

האם הגיוני שהטבע יעמול ליצירת בריאה רק כדי להרוס אותה? זן המזיק לאחרים – דומם, צומח, חי ובני אדם אחרים – יושמד באופן טבעי אם בהשמדה עצמית או עי איתני הטבע בעצמם וזה טבעי. עפ"י המדענים הגענו כבר למצב שבו קצב הצריכה האנושית של משאבי הטבע של כדוה"א עברה את היכולת שלו להתחדש כך שהספירה לאחור החלה באופן רשמי. החגיגות של האנושות על חשבון כל השאר באות לסיומן אבל האנושות לא מבינה עדיין את מקומה האמיתי בתמונה הגדולה. לא על הפגיעות שלה ולא על חשיבותה. אבל בכל זאת אולי יש תשובה יותר עמוקה.

חוכמת הקבלה אומרת שלטבע מטרה גבוהה –  הטבע לא רוצה להשמיד אותנו אלא לאזן אותנו. גם אנחנו חלק מהטבע ולנו מקום חשוב בו אבל כדי שנוכל לממשו יש לאזן את האגו האנושי, מטבע של ניצול והרס לטבע של נתינה והתחשבות. כדוה"א הוא מגרש המשותף לכולנו – לכל רמות הקיום – ואנחנו במעשינו, מחשבותינו וליבנו צריכים לתת להם מקום ולחיות באיזון.

הרמה הגבוהה במערכת היא בני האדם והיא המשפיעה ביותר על כל השאר. לא מדובר רק ברמת המעשים כלפי הסביבה אלא ברמת המחשבות, המעשים והיחסים בין בני האדם עצמם. ההרס הגדול בכדוה"א מעבר ליחס שלנו לטבע הוא תוצאה ישירה של קלקול הקשרים בין בני האדם עצמם והם מקור הסבל לכל רמות הקיום. 

בטבע, כל מה שקורה ברמה אחת משפיע על השנייה. כאשר אנחנו נטפל ברמת היחסים בין האנשים בכך נחייב את הטבע לאזן את כל שאר הרמות ולחיות בהרמוניה, כולנו. השריפה שבחוץ היא האש שבין בני האדם שרוצים להשפיל ולשלוט אחד על השני ועל הסביבה. תראו את היחסים בארץ, מה קורה ברשתות, ביומיום ובכל מקום. 

קשר חיובי בין האנשים הוא שיגרום לכל הטבע להירגע – הבחירה וההצלה בידינו.  

הוריקנים, טייפונים, טורנדו מכים במערכות היחסים בין האנשים. גם קשרים הזוגיים סוערים. מתחתנים בחתונה מלאה בנצנצים ועתירת זהובים ואחריה מלחמות עולם, כל אחד מנסה להכתיב לשני, אין מזג אוויר ממוזג, הכל קיצוני סוער וחזק. די מהר מפרקים את החבילה והילדים נשארים מוטלים מעוצמת הרוח הרעה.

גם האקלים הארגוני סוער וקשה. נלחמים על קידום, על תפקידים, האחד מסתיר מהשני, כל אחד לעצמו, חושב רק על קידומו. איפה שיתופי הפעולה? איפה משב רוח קליל ונעים האוסף את כולם לישיבה נעימה כשכולם נותנים מעצמם לטובת הארגון? בארגונים רבים נשים מופלות לרעה, בחלקן תרבות שלגבר, לבוס מותר לנצלן. מקומות העבודה הפכו לשדה של קרב, מגיעים בשביל השכר כבר לא בשביל האוויר הצלול והנהדר.

ואני עם עצמי תוהה האם האקלים הסוער הזה שבין בני האדם, האקלים הארגוני המצר צעדי אדם, האם הוא לא משפיע גם על האקלים השורר באטמוספירה? נראה לי שממש! היחסים האלה של מלחמה בין בני האדם משפיעים ומפרים את ההרמוניה שבמערכת הטבע. דיסהרמוניה שבארגונים, היחסים של אש בין האנשים מציתים אש באוויר הכללי.

לעניות דעתי הלא מקצועית התחממות גלובלית היא פועל יצא של האש המכלה מערכות יחסים. יש הסכמה של 97% ממדעני האקלים שהתחממות האקלים מקורה בפעילות אנושית. הם מתייחסים בעיקר להתנהגות בני האנוש בניצול הטבע, בשימוש בחומרים המזיקים לאוויר וכו'.

למשל שחרור פחמן דו חמצני בשרפת דלק הגורם לאפקט החממה. קידוחים בקרחונים מעידים שאקלים כדור הארץ משתנה בהתאם לרמה של גזי חממה. ועוד ועוד דוגמאות. אני לא מדענית ואין לי מושג באקלים, מתוך שאני אדם המתבונן, רואה ומרגיש נראה לי שהמדענים הזניחו את המחקר בהשפעת מערכות היחסים בין בני האדם ושינויי האקלים. נראה לי שאם היו חוקרים היו מגלים קשר ישיר.

האנושות הגיעה לשלב של אל חזור בציר ההתפתחות האבולוציונית שלה ומכל פינה עולה משבר אם זה אקלים, כלכלה, וירוס קורונה ומשבר ברפואה בעקבותיו, משבר בחינוך ועוד ועוד, גם אם ישנם כאלה שעוד לא מרגישים שזהו משבר כללי בכל העולם וחושבים שהנה עוד מעט המצב ישתנה והכול יחזור למה שהיה, אז ברור מיום ליום שמה שהיה לא יחזור ואנו מתחייבים להמציא את עצמנו מחדש ולהתאים את האנושות למצב שהטבע מציב לפנינו.

באדם טבוע הרצון ליהנות ולקבל מקסימום תועלת לעצמו במינימום בזבוז אנרגיה ומאמץ, ואנו נמצאים במצב שלא נוכל עוד לעצום עיניים ולומר שאין משבר והוא לא נוגע אלי, להפך, אנו צריכים להתעורר ולומר שהכול תלוי בי ואם אני לא אעשה מעשה אז כולם יסבלו בגללי. זהו שינוי מהותי ולא פחות ממהפכני באישיותנו בני האדם, עד היום את כל מרצנו הוצאנו לטובתנו בלבד גם אם למשל הקמנו משפחה ודאגנו לה הכול נובע מהרצון האגואיסטי שמניע אותנו ויעשה הכול כדי להביא אותנו לייעדנו.

אנו עומדים בפניו של עידן חדש לאנושות ובו נצטרך לעבור שינוי בתפיסתנו הבסיסית וממחשבה רק על עצמו נצטרך לעבור למחשבה לטובת האחר. זה לא יהיה פשוט וקל כי נצטרך לעשות חישוב מחדש בכל.

כשנתחיל לחשוב טוב אחד על השני, נרצה שלאחר יהיה לפחות מה שיש לי ואפילו יותר, כשנוכל לאהוב את האחר כמו שאנו אוהבים את ילדנו או לפחות לא נרצה להזיק לאחר כמו שאנו לא רוצים להזיק לילדנו, כשנבין שאנו חיים במערכת אחת גלובלית אינטגרלית ואנו נצבים בפני כוח הטבע שהוא לא מתחשב ביחידים ואין לו רגשות כלפי האנושות, נבין שרק בקשרים טובים ונכונים ביננו נבנה מקום טוב לחיות כולם למען כולם, רק אז נגיע לאיזון נכון וכך כל המשברים למיניהם ייעלמו כלא היו.

כל אותם משברים הם הצגה אחת גדולה שנבין שהדרך שהאנושות צועדת בה בשנים האחרונות מובילות אותנו לא פחות מהשמדה המונית והטבע מאותת לנו ככל יכולתו שנעצור את עצמנו כל עוד אפשר